(מתוך עבודה סמינריונית של אדוה נאמן ברזילי)

ראשית השימוש בוידיאו בתהליך טיפולי החל בשלהי שנות ה-70 ונעשה על ידי הקלטת הטיפול, צפייה בקלטות המתעדות את הפגישות הטיפוליות וניתוחן ביחד עם המטופל לאחר מכן. ראשית, חשוב לציין, כך לפי Berger (1978, עמ' 174), שהמצלמה אמורה לשרת את המטופל ואת הטיפול ויש לדאוג כי המטופל לא יהפוך למשרת את המצלמה. בסוג זה של שימוש בוידיאו בתהליך הטיפולי, על המצלמה אסור להכתיב את אופי ואסטרטגיית הטיפול או להתערב במערכת היחסים הבסיסית של המטפל והמטופל. כמובן שמסיבות אתיות וחוקיות יש לשים לב לסודיות וחשאיות ההקלטות.
ישנן מספר טכניקות להצגת המצלמה למטופל. ראשית מציין  Berger (שם, עמ 175),  כי במשרד בו הוא מקיים את הטיפולים המיקרופון, המצלמה והרשמקול חשופים וגלויים מיד עם הכניסה למשרד, אך אינם מקליטים עד לקבלת אישור מהמטופל, כך שקל מאוד להבחין בהם, ולעיתים קרובות המטופלים שואלים ומדברים עליהם ועל מטרתם כבר בפגישה הראשונה. במידה והמטופל אינו מדבר על הציוד אך מסתכל עליו, Berger מציין כי הוא בעצמו שואל האם הציוד מפריע לו.
על תחילת הצילום בוידיאו ותהליך הצפייה בטיפול מספר Berger (שם), כי הוא מציב את המוניטור במשרד בסמוך לתחילת הפגישה וכאשר המטופל נכנס, הוא שואל אותו האם הוא (המטופל) מעוניין במבט שלם ומעמיק יותר על עצמו, או שמא הוא (המטופל) מרגיש שהוא מוכן להסתכל על עצמו באופן פתוח יותר על עצמו. עוד מוסיף Berger (שם) ואומר למטופל כי הוא חושב שהוא כבר מוכן לכך, וכי דבר זה יכול לזרז תהליכים טיפוליים. יש לציין כי תיעוד הטיפול לא מתקיים בפגישה הטיפולית הראשונה אלא רק כאשר מרגיש המטפל שזו הזמן הנכון.
דרך נוספת בה משתמש Berger (שם), להציע למטופל לתעד את הטיפול מתבצעת בתום פגישה טיפולית, בה הוא מציע למטופל כי בפגישה הבאה הם יתחילו להקליט את הפגישות ושואל אותו לדעתו על כך.
אפשרות הצפייה במפגש הטיפולי באמצעות מצלמת הוידיאו, מגבירה את בהירות הראיה לגבי המצב הנפשי, הרגשי, ההתנהגותי והתפיסה הגופנית של אדם. ניתן להשתמש במצלמת וידיאו בטיפול פסיכיאטרי על ידי המטפל ללא כל קשר לסוג הגישה הטיפולית בה הוא משתמש: הוא יכול לראות את ההתנהגות הלא מודעת של המטופל, את המוטיבציה שלו, את הגישה שלו לטיפול, את ההתנגדות, את תהליכי ההעברה וההעברה הנגדית ותהליכים שונים נוספים המתרחשים בטיפול (1978, Berger  עמ' 173). מלבד בטיפול פרטני משתמש Berger (1978, עמ 177) במצלמה גם בטיפול קבוצתי או משפחתי וזאת על מנת לשים את האצבע ביתר דיוק על הדינאמיקה ויחסי הגומלין בין חברי הקבוצה או בני המשפחה. דבר זה מקל ומזרז את התהליך הטיפולי כאשר המטופלים צופים מבחוץ על היחסים ביניהם. עוד על יתרונות תיעוד הפגישה הטיפולית מציג בפנינו Furman (1990, עמ' 165), אשר משתמש בכלי זה בטיפולים קבוצתיים בבני נוער, בהם הוא מתעד את המפגשים הטיפוליים. לפי טענתו של Furman (שם), טיפול במתבגרים יכול לעורר התנגדות כאשר המטפל הוא מבוגר ואילו אותו נער רגיל להיות עם בני גילו או שמא חווה אכזבות מעולם המבוגרים. אי לכך רואה  Furman(שם) ערך רב בטיפול קבוצתי במתבגרים בין קבוצת השווים. הדגש בטיפול קבוצתי כפי שמדגיש  Furman (שם), הוא על יחסי הגומלין, התגובות והפידבק אשר נותנים חברי הקבוצה האחד לשני, בנוסף יש לשים לב להתנהגות הבלתי מודעת של חברי הקבוצה ולתהליכי ההעברה המתקיימים בה. התיעוד מספק לקבוצה הוכחות ויזואליות על הנעשה בקבוצה כגוף שלם: על ההתנהגות הבלתי מודעת, היחסים והתגובות ביניהם, אך גם מאפשרת לכל חבר לראות עצמו בצורה ייחודית, אינדיבידואלית, מעין נקודת מבט חיצונית. הודות לכך לכל אחד מחברי הקבוצה יש את האפשרות לקחת חלק בתהליך שעד כה היה מוגבל רק למטפל ולאחרים בקבוצה. חציית גבול זה מאפשרת לכל פרט להגיב על התנהגותו שלו ולקבל פידבק מן המטפל, מחברי הקבוצה אך גם מעצמו, מנגנון פידבק חדש זה נקרא לפי Skafte (בתוך Furman שם, עמ' 166),self reflexive loop awareness in treatment או בתרגום חופשי: מעגל המודעות העצמית החוזרת בטיפול. באופן זה ניתנת האופציה לכל אחד מחברי הקבוצה להגיב לעצמו ולנתח את דבריו שנאמרו במהלך המפגש. האפשרות להילוך חוזר באמצעות הוידיאו ייחודית ביכולתה לתת את תשומת הלב ולהבהיר התנהגויות נשנות עד לפרטים הקטנים וחוויה מחדש של אירועים שונים בקבוצה. כך שבעצם בנוסף לאלמנט המילולי במפגש, דרך הצפייה בוידיאו ניתן להגיב למימד חדש, מימד לא מילולי. במהלך הטיפול הקבוצתי מספר Furman (שם), על אינטראקציות שונות התקיימות בין חברי הקבוצה שאינן מילוליות. חברי הקבוצה יתקשו לשים את האצבע, לתאר בדיוק ולהגיב על סיטואציות לא מילוליות אלה. אמנם, ההילוך החוזר באמצעות הוידיאו מספק את האפשרות להגיב ולנתח סיטואציות אלה המתקיימות בקבוצה.  
את התרומה הייחודית של טכנולוגיית תיעוד הטיפול במצלמת וידיאו לתהליך הטיפולי של הקבוצה, כך מדגיש Furman (שם), ניתן לתאר בכך שהיא לוכדת במלואה את המשמעות של התגובות הספונטאניות והרגשיות מיד ברגע בו הן מתרחשות במהלך הטיפול. האפשרות למתן פידבק בין חברי הקבוצה אינו מוגבל אך ורק למקרים "טריים" שהתרחשו לאחרונה, או למקרים שזכורים במעורפל בזיכרון. כל אינטראקציה בעלת חשיבות שהתרחשה בעבר בקבוצה ניתנת להצגה מחדש בכל רגע ולעיתים תכופות ככל שתידרש לעיניי הקבוצה או למטפל.
על אפשרות נוספת לשילוב מצלמת וידאו בהליך טיפולי מספרות כץ-טשרוני וגולדשטיין (1997, עמ' 48), ככלי טיפולי לתקשורת במשפחות שחוו גילוי עריות. במקרה זה תפקיד המצלמה היה לעמת בין האב הפוגע המרצה עונש מאסר לבין הקרבן: בתו . בתהליך טיפולי זה עבדו במקביל שתי מטפלות שהיו ממומחיות בתחום הטיפול המשפחתי. שתיהן טיפלו במשפחה כולה, אך בנוסף טיפלה אחת מהן באופן פרטני בנערה הפגועה. המטפלות (כץ-טשרוני וגולדשטיין) מדגישות כי בראשית התהליך המשפחה הביעה התנגדות, סירבה באופן מוחלט לקחת חלק בטיפול, והביעה תחושות קשות נגד הממסד (ובכלל זה גם נגד המטפלות) עקב מאסרו של האב, מקור הפרנסה, הרחקתו מן המשפחה ובכך המיטו חרפה עליהם. המשפחה הביעה תמיכה רבה באב וניכור לנערה אשר העזה לחשוף את מעשיו והביאה לקריעת המשפחה. הנערה הוצאה מהבית ונלקחה למקלט, והטיפול נע סביב הגנה על הנערה ותמיכה בה, אך גם סביב הנעה לשינוי בדפוסי ההתנהגות הדיספונקציונאליים של המשפחה.
השימוש במצלמת הוידיאו בטיפול היה פשוט מאוד והוביל, כך מציינות כץ-טשרוני וגולדשטיין (שם), לשינוי דרמטי, מפתיע ושיטתי עם התקדמות הטיפול. הנערה חששה מאוד מהפגישות המשפחתיות ובמיוחד עם הפגישות עם האב,  לכן הובהר לה כי היא אינה חייבת להשתתף בפגישות המשפחתיות וכתחליף, צפתה הנערה ביחד עם המטפלת שלה בהקלטות וידיאו של פגישות אלה. נאמר לה כי הטיפול יתקיים במתכונת זו, עד אשר היא תרגיש בטוחה דייה לשבת עם המשפחה, כולל אביה.
האפשרות לצפות בפגישות המשפחתיות במקום מוגן לצד המטפלת, משמש לנערה "שריון מגונן" כך מסבירות כץ-טשרוני וגולדשטיין (שם), הוידיאו  העניק לקרבן כוחות והיווה מנוף לשינוי לאורך התהליך הטיפולי. המרחב הטיפולי החדשני סיקרן אותה והגביר מאוד את המוטיבציה של הנערה.
היא נהנתה, כך מעירות כץ-טשרוני וגולדשטיין (שם) מההגנה שסיפקה לה ההצגה הפרטית. כך יכלה הנערה להשתתף בטיפול מבלי להיות ב"גוב האריות".  הנערה אף יכלה לתקשר עם המשפחה דרך דיווחיה של המטפלת שמסרה להם את תגובותיה למפגשים המתועדים בוידיאו. עם הזמן גילתה המשפחה מוטיבציה ורצון ללמוד על תגובותיה של הנערה לוידיאו. בני המשפחה התעניינו לדעת מה היו הערכותיה לצפייה במפגשים, שדרכם הביעו דאגה לה.
מצלמת הוידיאו שימשה דרך נוחה להעברת וקבלת מסרים חיוביים. המשפחה הצהירה כי היא מעוניינת שהנערה תצטרף למפגשים המשפחתיים ופנו אליה, כל אחד בתורו באמצעות "הכיסא הריק" והזמינו אותה להצטרף. בני המשפחה הגבירו את מאמציהם להיות חיוביים ותומכים יותר כלפיה והחלו להזכיר זה לזה שהיא תצפה בהם.
את הטיפול מחלקות כץ-טשרוני וגולדשטיין (שם, עמ' 50) לשלושה שלבים:
שלב א': טיפול אינדיבידואלי לקרבן שארך כשנה.
שלב ב': בשלב זה התווסף הטיפול המשפחתי עם בני המשפחה והאב הפוגע ללא נוכחות הקרבן. הנערה חשה מאוימת מכדי להשתתף במפגשים אלו. בשלב זה, כך מסבות את תשומת הלב כץ-טשרוני וגולדשטיין (שם), נתגלה ערכו הרב של השימוש בצילום וידאו והצפייה בו. שלב זה נמשך כחצי שנה.
שלב ג': שלב הפיוס וההשלמה במשפחה. בשלב זה יכלה הנערה לבטא באופן מלא את צרכיה ולהרגיש שייכת, וחברי המשפחה יכלו להשתתף בכאבה ולתמוך בה. כעת, כבר ישבה הנערה בפגישות עם בני משפחתה, ובמקביל המשיכה בטיפול הפרטני.
טכניקה פשוטה זו, של הקלטת הטיפולים וצפייה בהם לאחר מכן, הן בטיפול פרטני קבוצתי או משפחתי, לצורך מתן תגובה, פידבק או העברת מידע, לצורך הגנה או צפייה חוזרת והערכת הטיפול או המטופל, יכולה להוות דרך מצוינת להפחתת ההכחשה, גילוי מחסומים וניפוצם, פתיחת ערוצי תקשורת נוספים ושיתוף המטופלים בתהליך הטיפולי עצמו.
מתוך עבודה סמינריונית של אדווה נאמן ברזילי
בהדרכת: ד"ר מיקי מוטולה
במסגרת הקורס: הביטים פסיכולוגים ופילוסופים של החינוך
המכללה האקדמית לחינוך אורנים
2009

Go to top